בדרך הביתה - ציור מקורי

לפני שהתחילה ההופעה, הכריז מישהו בכריזה, בקול נעים, עמוק וסמכותי: "קהל נכבד, העולם הוא מרחב מוגן" וזה מוסס לי את הפחד, הדריכות, הייאוש וכל אותם חומרים שניסיתי להתעלם מהם והפכו כבר מזמן למשקעים עכורים בקרקעית הלב.

הוא הוסיף: "במקרה של אזעקה, אין צורך לקום"

ומישהי אמרה: "אה יופי, זה טוב לדעת"

ורק אז הבנתי שהוא אמר "שהאולם הוא מרחב מוגן" ולא "העולם".

בחודש האחרון אני מציירת לאט את הצמחים היבשים שמלווים את הדרך הביתה. הטבעתי אותם בצבע לבן על גבי לוח עץ ואני עוקבת אחרי הסימנים שהשאירו על גבי הלוח בעיפרון. החזרה אחרי העקבות שלהם מזכירה לי את החזרה האיטית הביתה, למקום מוכר. מקום בטוח. לעולם מוגן.