נעמה סגל

נעמה סגל

על היוצרת, בכמה מילים

מי אני?

היי וברוכים הבאים לג'ונגל הפרטי שלי. אני נעמה סגל ואני מציירת וכותבת לכל הגילאים. 
האמת שלא התכוונתי אבל היצירה שלי לא שאלה אותי. רגע לפני שמלאו לי ארבעים שנות חיים, היא בעטה לי בדלת כמו חיית פרא ונכנסה בלי רשות ומאז אני מציירת בלי הפסקה.
הכל התחיל בזכות המעבר מהעיר לכפר. בואי נעבור, אמר לי יואב. את תראי שיהיה לנו טוב. את הלכלוך של העיר יחליף הצבע הירוק ואת הרעשים הצורמים יחליף השקט וציוץ הציפורים. נשמע פסטורלי. תלוי למי. אותי באופן אישי זה תפס לא מוכנה. איפה כל האנשים הצבעוניים שנתנו לי השראה לצייר? איפה הרעשים שהתרגלתי אליהם? איפה כל חנויות היצירה? מה זה כל החנויות לחומרי בניין וגינון, האלה? ומי בכלל רוצה גינה ושקט?! 
ישבתי מול הדף הלבן וכעסתי. כעסתי על המעבר, כעסתי על הכפר, על השקט, על חנויות הבניין והגינון, על יואב, על רונה, עליי. בשביל מה הייתי צריכה את השינוי הזה?? 
ואז הן הגיעו - *חיות הפרא*. בהתחלה הן היו מנומסות. הן הגיעו לסטודיו שלי אחת אחת ובסבלנות, כל אחת עם האיכויות שלה. ציירי אותנו, הן ביקשו. אבל אין לי איך, עניתי, אני מצטערת. אני לא יכולה לצייר אתכן. אבל הן המשיכו להגיע. עוד ועוד חיות פרא. תשתמשי במה שיש! הן אמרו לי, אנחנו לא הולכות מפה לשום מקום. 
אז זה מה שעשיתי. הן נכנסו בנימוס לסטודיו שלי, עכשיו הן מתפרצות אליו כל בוקר, ולא רק חיות! גם נשים שמגשימות חלומות ונגנים ששרים לי סרנדות ואני מציירת את כולם! על דיקטים ועם מה שיש - רולרים, מגבים, שפכטלים, צובעת אותן ומשפריצה עליהם עם חומרים תעשייתים כמו סיד ושמן לברזל.

הציורים שלי פתחו לי עולם חדש של יצירות פרא גדולות ומופלאות שממלאות אותי בשמחה, חדווה ועוצמת חיים! כנראה שהן חיכו למעבר לכפר כדי להגיע.